ספר חדוה

חדוות הסתיו

«בתום הקיץ החם,
בתום פריחת הגן,
מחבק אותנו הסתיו,
במאור ובחוכמה.
זמני שמחת הידע מתחילים.
קבלת העצמי אנו חווים,
שמחת אמת אנו יודעים.
מתוך עמקי נשמתינו,
שמחה מבורכת נגלית לנו.
בהשראת השמחה,
סתיו ממלא את הנשמה.
הרי מתקרבים שמים לארץ,
ומתמלאים בכוונתנו.
כמו רחשי שלחת, משתרעים לחשים
על הארץ, ושומעים אותם השמים.
זוהי שמחת הסתיו, שקט ומלא בחוכמה.»

להשאיר תגובה


Нет комментариев