איה — נסתר

מתהלך אדם על הארץ, מחפש אמת נסתרת. אך רב נסתר על הגלוי ואם יתגלה האם ישמור עליו האדם. ובכל זאת, בחיפושיו בספרים ובכתבים, אחר אותה אמת חפץ הוא. ובאותם ספרים, דברים נסתרים, בין השורות עונים לבקשות. אותן בקשות, אשר באות מאין ספור חיפושים בספרים ובכתבים. אך הנסתר עומד איתן, אינו נגלה בשלמותו. לוחש נסתר בין השורות, מציץ נסתר בין מחשבות. במארג האותיות אשר איה זו מלופפת, נגלה נסתר בטעם מתוק, כמו ענבים על דל שפתיים, וחששות עולים כפליים, האם זה שקר או אמת, כיצד נדע. ושוב נסגר ומסתתר נסתר, אשר ממילותי נוצר. קיראו איה זו, שפתי יגלו את הנסתר.