מאמרים

פסחה, פסח… האמנם…

זה הזמן לדבר על חג האביב החשוב ביותר, מעבר לחג השוויון בו היום והלילה שווים בארכם. זהו חג הפוריות.

חג הפוריות, הוא חג המגיע אלינו מאבותינו הקדומים, מהפרהיסטוריה העתיקה שאת רובה איבדנו במרוצת השנים. אך אם ננסה ונתקרב אליה קצת יותר, נגלה שחג הפוריות מגיע אלינו ממצרים הקדומה.

מיד נזכר באוסיריוס, אשר את מתו ואת קמתו לתחיה נחגגו ביד רמה.

מזכיר לכם משהו? אוסיריס, כמו כל האלים המצרים, הינו התגלמות של כוחות השמים על הארץ, ותולדות החיים של אלים אלו, הרי הינו זו אסטרולוגיה.

מאוחר יותר, השתמש העם היהודי בידע הרחב שהיה לו ממצרים, והחלו לציין את חג הפסח כחג יציאת מצרים.

אז מה השוני בין פסח לפסחה? קשה להתעלם מהדימוי של שתי המילים.

פסח — חג יציאת העם היהודי לחירות.

פסחה — הבן של אלוהים הקריב את עצמו למען שחרור כל בני האדם מעול העבדות והחטא.

להלן ציטוט מאתר נוצרי:

«חג הפסחה הנוצרי קשור ליציאת מצרים אך ורק באופן סימבולי — בהתאם לכתבי תורה מסויימים אשר נקראים בזמן סעודת פסחה נוצרית.»

בואו ננסה להבין. יוצא לנו, שביום החתונה אנו קוראים על מוות וביום המוות אנו קוראים על חתונה? ברור שלא. ושוב אנשי הדת ממצאים ומנסים להתאים את כתבי הקודש לדת שלהם ולמה שמתאים להם.

חג הפסח חוגגים תמיד באותו תאריך יד’ בניסן, לעומת זאת תאריך חג הפסחה משתנה בכל שנה.

חג הפסח חוגגים 7 ימים, לעומת זאת, חג הפסחה נמשך כ- 40 ימים, ובנוצרות המערבית כ- 50 ימים.

אז מה חוגגים היהודים ולמה נוצרים קוראים את אותם כתבים של חג הפסח היהודי?

פסח —

«ויהי בחצי הלילה וה’ הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה»

שמות יב, כט

לאחר שבין לילה מתו כל הבנים הבכורים של מצרים (למעט יהודיים), נכנא פרעו ואישר ליהודים לעזוב את מצרים. כך החלה יציאת מצרים.

להלן הסבר מאחד המילונים של המילה פסחה:

פסחה — (מהמילה פסח passah ביוונית  pascha — פסח על) — חג יציאת היהודים את מצרים.

למרות שברור שאין צורך בשום הסברים. משה מהספר תורה הופך בנוצרות למוזס. קוראים בחג הפסחה טקסטים יהודיים. הרי שנוצרות וקטוליות יצאו מתוך יהדות.

בתהלוכת הצלב אומרים תפילה לתקומת אלוהים. אני רוצה להבהיר פה משהו:

אלוהים לא יכול למות או לקום לתחיה, ברור שזהו אלגוריה. בתפילה זו מדובר בשמש. מדובר על אל האור הראשוני האחד והיחיד. לכן, בחוסר דעת, השאירו בכתבים שאלוהים יצר את האדם בצלמו ובדמותו. בדמותו — זה הגוף של האדם. נראה לי שכולנו יכולים לראות שכל אחד מאיתנו שונה בדרכו שלו. ובצלם — זהו האל היחיד — זאת אומרת הגוף המואר, זה שמאחד את כולנו. בתפילה נאמר על קרני האור של יצאו מאלוהים. כיצד לאדם יכולים להיות קרני אור? קרני אור השמש. הרי מדובר בתפילה לא על אדם ולא על אדם-אל, אלא על השמש ותקומתה, על כח השמש אשר באביה פניה לקיץ.

והכי נורא הוא, חוסר הידיעה והחלפת חג השמש בחג הרצח.

אור השמש מגרש את הרוע ולכן קרני השמש נכנסים לכל בית. הרי זה אושר ששוב קמה השמש.

חג הפוריות נחגג שונים על ידי עמים שונים, אך בכולם פסל או⋅ר (fallos — איבר המין הגברי) היה חלק בלתי נפרד. בהמשך, בהתאם למקום מגוריהם, העמידו בני האדם פסלים של חיות פוריות וכמובן ביצים. ביצים הם סמל לחיים חדשים והם תמיד מלווים את אור.

הידעתם שהיתה עיר שנקראה על שם אור?

אוּר (בשומרית: אור=עיר, באכדית אוּרוּ או אור) הייתה עיר-מדינה עתיקה בדרום מסופוטמיה, שהייתה ממוקמת ליד שפכי הנהרות הפרת והחידקל למפרץ הפרסי, וליד ארידו. בשל נסיגת הים, שרידי העיר עכשיו נמצאים רחוק מהים, בעיראק, על הגדה הדרומית של הפרת ונקראת תל אל־מוקיאר, ליד העיר נסיריה מדרום לבגדאד.

השרידים של הזיגוראת, שעדיין עומד ברובו וממוקמים על יד התל, בולטים באזור. הזיגוראת הוא מקדש לננה, אל הירח במיתולוגיה השומרית, והוא מורכב משני שלבים הבנויים מלבנים: בשלב התחתון הלבנים מחוברות יחד בביטומן, ובשלב העליון בטיח. יש המזהים את הזיגוראת עם מגדל בבל המקראי. בשנת 1927 הארכאולוג סר לנרד וולי ביצע חפירות בעיר ושיער כי ייתכן שאור היא למעשה אור כשדים, אך קביעתו זו שנויה במחלוקת.

עוגת חג הפסחה (שהנוצרים אימצו מחג הפוריות הקדום), היא בעצם סמל של אור. זוהי עוגה תפוחה וגבוהה עם צימוקים, מזוגגת בצבע לבן. צימוקים — הם בעצם ענבים, מסמלים פוריות וביצים ליד העוגה מסמלים חיים חדשים.

בחג הפוריות אנחנו מאירים את העוגה והביצים. הארה באה אלינו מהעבר הרחוק כאשר האירו באמצעות המים המוארים של נילוס, הרי שאלו הם מים מוארים בקרני השמש במהלך תפילות מיוחדות המופנות לשמש.

בסוף כתבה זו, יוכל אדם חושב להבין על מה הכתבה ומה בעצם אנחנו חוגגים כפסח או כפסחה.

הרי ברור לנו מה נקבל אם נשלב את חג הפוריות עם חג רצח הילדים. נוסף על כך נשפריץ מים קדושים מכנסיות נוצריות, שם שומרים בקפדנות על שרידי קדושים למיניהם. ונקבל טקס נקרומגי. התוצאה ברורה, במקום פוריות אנחנו מקבלים סבל, עוני, חוסר פוריות. כל הכבוד לנו, הצליח לנו ממש!


כיצד מחשבים תאריך החג פסחה

בכב עת נוצרי «פומה» מסבירים לנו:

כללים לחישוב תאריך פסחה העברי:

  • לוח הירח הוא הבסיס לחישוב
  • יחידת חישוב — חודש
  • משך החודש — 29 או 30 יום
  • ירח מלא — ביום ה 14 לכל חודש
  • משך שנה של 12 חודשים — קצר יותר ב 10 ימים מלוח השמש
  • אם השנה היא שנה מעוברת (13 חודשים), אז השנה ארוכה יותר מלוח השמש ב 20 ימים.
  • כדי לקבע את התאריכים של החגים מוסיפים את החודש ה 13.

ההחלטה להוספת החודש ה 13 היתה מתקבלת על ידי הכהן הגדול. כל שנה היתה אמורה להתחיל בחודש האביב, כאשר מגיע קציר ראשון של שעורה — חודש ניסן.

באיזורים שונים, תחילת חודש ניסן היתה מאחרת במעט לעומת יום השוויון. האיחור היה בין 8 ל 20 יום, תלוי באיזור. למשל בשטח הררי, קציר של שעורה יהיה מאוחר יותר לעומת איזורים של עמקים.

יש לציין כי האיחון הוא עניין יחסי והיו שנים בהם היהודים חגגו את פסח לפני יום השוויון ובאחרים הרבה יותר אחרי יום השוויון.

עבור רומאים ויוונים האביב תמיד הגיה אחרי יום השוויון. הדעות חלוקות לגבי תאריך מדויק של מאורע אסטרונומי זה, אך כולם היו מוכנים לקבל תאריך קבוע של לוח השנה היוליאני. התעניינות היהודים במאורעות אסטרונומים התחילו רק לאחר החורבן של ירושלים על ידי טיטוס.

(נציין שחג הפסח מצויין בכתבה זו כ- פסחה)

נמשיך לקרוא ונגלה כי אותו כתב עת מפרט לנו לגבי הפסחה הנוצרית כך:

כללים לחישוב תאריך הפסחה הנוצרית:

המחזור המטוני (בעולם רומאי — יווני)

נקרא על שם אסטרונום מאתונה — מטון. חישובים מוקדמים הראו כי כל 19 שני סכום סך מחזורי הירח תואם במדויק את שנת השמש. זאת אומרת, אם ירח מלא יוצא ביום השוויון, אזי בעוד 19 שנה הדבר יקרה שום. המחזור המטוני מאוד מדוייק ובמחזור זה יש טעות של יום אחד כל 302 שנה. מכאן, לפי המחזור המטוני, היה אפשר לקבוע את ימי ירח מלא במשך מאות שנים רבות.

המחזור המטוני היה מחולק לחודשים באורך 29 ו- 30 יום.

למרות הדיוק, כל 14 לחודש לו דווקא היה יום הירח המלא האסטרונומי, הירח המלא האסטרונומי היה יכול לנוע בהפרש של יום או יומיים. הדבר היה חשוב מאחר ויהושע עלה לשמיים אחרי הפסח היהודי ובכדי שהפסח היהודי אינו יחפוף עם הפסחה הנוצרית. ולכן, לפי הכלל היה צריח לחגוג את פסחה ביום ראשון שלאחר הירח המלא, קרי אחרי הפסח היהודי.

באלף השנים הראשונות היה מספר פעמים בהם הפסח היהודי היה מקביל לפסחה הנוצרית. זאת מאחר וכל עם בחר לעצמי את תחילת המחזור המטוני. ולכן, בכנסיות מסוימות חגגו את חג הפסחה במקביל לחג הפסח היהודי. פעם אחרונה ששני החגים נחגגו במקביל היתה בסוף האלף ה- 8. בזמנו זה לא היה פסול הרי שלא היה איסור מוחלט לחגוג את חג הפסחה במקביל לחג הפסח.

המחזור המטוני הינו לוקח השנה מדויק יותר מהלוח היוליאני. בלוח השנה היוליאני מצטברים 3 ימי סטיה במהלך 400 שנה.

מצבים שנויים במחלוקת בנוגע ללוח השנה והתאריכים היו ניתנים לקביעת המועצה האקומנית, אך מתחילת המאה ה- 9 הדבר אינו מתאפשר בעקבות מצב פוליטי.

כלל ראשון של המועצה האקומנית — יום חגיגת הפסחה הינו יום ראשון שבא אחרי הירח המלא האביב הראשון. כדי שלא יהיו מחלוקות בנוגע ליום הירח המלא, הוחלט כי זהו יום השוויון האביבי, קריא 21 למרץ לפי לוח השנה היוליאני.

לאבות המועצה היה חשוב הסכמה ושיוויון ולא מאורעים אסטרונומיים מדוייקים. הרצון לחגוג את חג הפסחה באותו יום בכל הכנסיות, היה המניע העיקרי. הכלל אפשר לכל הכניסיות ברחבי העולם לחשב את היום במדויק.

לכנסיה (המערבית) הרומית היו כללים משלה לחגיגת הפסחה:

הציווי של שליח פיוטר לא לחגוג את חג הפסחה לאחר 21 באפריל, נובע כנראה מתוך הכוונה לא לחגוג את חג הפסחה ביום ייסוד רומא.

אפנסיי הקדוש הציע לחגוג את חג הפסחה יחד עם הכנסיה הרומית בשנות 444, 455 וזאת בכדי שתהיה אחידות בכל הכנסיות.

כללי ניקיי לגבי חגיגת הפסחה התקבלו על ידי הכנסיה הרומית בסוף המאה ה 5 תחילת המאה ה 6.


כמו שניתן לראות היו הרבה חילוקי דעות. זוהי מהות של הדת, לחשוב על תקסים דתיים ודרכי השפעה האופטימליות באופן גלובלי.

כדאי לשים לב, כי את כל הפסחות מייחד אספק מדעי אחד — אסטרולוגיה. כך, כל הדתות מחשבות את תאריכים הטקסים בהתאם ללוח הפלנטרי, הרי הכח שבטקסים בא משם ולא מהאל הרוצח.

ועכשיו הדובדבן שבקצפת.

חובה עלינו להחזיר את אור וחגיגת הפיריון. וחובה עלינו, למרות הרוע והכפיה הדתית, להרים את ראשינו ולהשתחרר מהעבדות.

מי שלא יודע כיצד לעשות זאת, תקראו מאמר על הקראשנייה

ועתה אנו מחזירים אלינו את חגיגת הפוריות, חג האור.

כיצד ומתי נחגוג אותו?

תקראו במאמר הבא.

אולי תוהבו גם

להשאיר תגובה


Нет комментариев