אמאל’ה בפריחה

אויי אמאל’ה, אמאל’ה היפה, קלעה את שערה, בצבעי הקשת אותו קישטה, ושיר נצחי זמזמה.

«לא ינבול יופיה של אמאל’ה, באור בהיר עיניה, יאירו לילדיה, ומשנה לשנה תתחזק החוכמה המתגוררת בפניה, אך יופיה לא יעלם בשל כך מעליה.»

תמשיך אמאל’ה לשיר את שירה, תמשיך להפוך לצעירה, בעין בהירה את דרכיהם להאיר, את ילדיה תמשיך לברך.