האש הקדושה

האש הקדושה, במסורת היוונית והארמנית – האור הקדוש – זוהי אש שמוצאת מתוך קפלת קבר ישו במהלך טקס פולחני מיוחד, שמבוצע מידיי כל שנה ביום שבת (שבת האור) שלפני חג הפסחא לפי לוח השנה היוליאני, בקפלת כנסיית הקבר שבירושלים. הוצאתה של אש פסחא מסמלת את היציאה מן הקבר של «המאור האמיתי» כלומר, של ישו שקם לתחייה.נכון לזמנינו טקס זה מועבר על ידי אנשי דת נוצרים אורתודוקסים מירושלים, מטעם הפטריארכט הירושלמי ארמני, של הכנסייה האפוסטולית וכן של הכנסיות הסורית והקופטית.

משמעותה של האש הקדושה:

אני מפנה את תשומת לבכם למשמעותה של האש הקדושה, אם לדייק עוד משמעותו כוונתה האור הקדוש. מנקודה זו אהיה ספציפית יותר. קדוש – הוא זה שמקודש באור, במסורת הנוצרית על תמונות הקדושים (האיקונין), הנימבוס (ההילה) הוא סמלו של האור. צירוף המילים «אור קדוש» מצביע על אור מיוחד, שמחוזק בחן וחסד כלשהו.

במאות 5-7 בכנסייה הירושלמית, בהתאם לתרגום הארמני של המלקטים הירושלמי, משמר חג הפסחא (כלומר תפילת הערב והפולחן של שבת האור) החלה ממנהג עתיק של הדלקת של אור הערב. עם זאת, החל מהמאה ה-9, המקורות מספרים כבר לא רק על ברכת מנורת הערב, אלא גם על ירידת האש הקדושה, כעל נס.

על כך מעידים הצליין הלטיני ברנרד נזיר (867), המטרופולין של קיסריה הקפדוקית, ערפה (תחילת המאה ה-10), איש הדת ניקיטה (947), האב אורבן ה-2 (מאה 11) ראש מנזר וצליין דניאל (תחילת המאה ה-12), ההסטוריון הערבי אל-מסעודי (המאה ה-10), ראול גלבר (1048) «הסטוריה», פולכריי שרטרסקיי (1101) «ההסטוריה של ירושלים: מעשיהם של הפרנקים» ומקורות נוספים אחרים.

התכונה טיפוסית של התיאורים ממקורות של ימי הביניים היא הדלקת המנורה, התלויה מעל הקבר (או העומדת עליו), אך בקבר עצמו באותם הרגעים אין אף אחד. הפטריארך והעם נמצאים בחוץ, לעיתים אף מחוץ לכנסייה עצמה. הודעה מאוחרת יותר, לפיה: «הדלקת הנברשת מעל קבר האל מתבצעת באופן בלתי ניראה» שייכת להירודיאקון של לברת השילוש של סרג’יוס, זוסים (1420).

מאחר ומעל הקובוקליה מלהתחילה לא היה גג, היא גם נבנתה בצורת מבנה נפרד.

אש, שנותנת חסד

ההיסטוריה שהגיעה עד ימינו, שגם זה נדיר בפני עצמו, מכוון שבדרך כלל משמידים את המקור הראשוני, מיידע על מנהג של הדלקת אור הערב. והנה התקרבנו אל האמת. אכן זו אמת, שאש קדושה היא זו שנותנת חסד. כדי שאש תיתן חסד, צריך לכשף אותו בדרך מיוחדת.

חכו רגע, מה הקשר של ישו ושל עלילות ישו לכאן? הם קשורים לכאן, מכוון שכל דת לקחה לעצמה ידע מתוך האמונה, אבל בכמויות זעירות ובגרסה שהתאימה להן ביותר.

המקור העתיק ביותר מאלה שהגיעו עד אלינו, הושאר ככל הנראה על ידי הצליין הלטיני ברנרד נזיר. בשנת 867, בהיותו עד ראייה למתרחש, הוא רשם בכתביו:

«בשבת האור, לקראת חג הפסחא, בשרות הבוקר בכנסייה, בכנסיית קבר האל, תוך שירת «קריאה, אלייסון» (אלוהים, חוס עלינו!) – מלאך יורד ומדליק את המנורות התלויות מעל קבר האל. הפטריארך מעביר אש זו לבישוף, ו, לבסוף לעם כולו, כדי שכל אחד יוכל להאירי אור זה בביתו. לפטריארך הנוכחי קוראים פיאודיסיי (863-879); הוא נקרא לתפקיד זה על אדיקותו».

«Itinerarium Bernardi, monachi franci»

ערפה, המטרופולין קיסריה הקפדוקית כותב בתחילת המאה ה-10, במכתב לאמיר דמשק:

«אמיר ירושלים עומד ליד הקבר הקדוש ליד הכניסה שאותה אטם בעצמו, והנוצרים עומדים מחוץ לכנסיית התחייה הקדושה וקוראים ‘אלוהים, חוס עלינו’. ואז פתעום מופיע ברק והמנורה נדלקת; ממאור זה לוקחים כל תושבי ירושלים ומדליקים אש.

לקראת חג הפסחא, באביב, לאחר השקט בטבע, והיא נהיית שקטה בכל מקום, אבל באותם המקומות שמתכסים בשלג הם הרגישים ביותר כמובן. כך מגיעה תקופה חדשה בטבע והאנשים מדליקים אש קדושה, כדי שהחסדי האל יגיעו אליהם ויחממו את חייהם.»

בואו נשים לב למכתב הראשון.
אף אחד לא מתחבא כאן מהאנשים, בשביל להביא לכאורה, את האש הקדושה. אז מה בעצם מתרחש כאן? מתנהל כאן טקס פולחני — לרתימת כוח מסויים. מנקודת הראות של הדת, זהו כוח ברכה. במהלך הטקס הבישוף מקריא מילים, שרותמות את הכוח שבתוך האש ולאחר מכן מתרחשת הדלקת המנורה.
מיהו המלאך שיורד אל האש?
כמובן, המלאך הוא בלתי ניראה והוא שכיוון את יד הבישוף.
במכתב השני, קהל המאמינים, שהם גם עדר סבל (כך הם נקראים בשפת הדת), כבר אינם רואים את אותם הברקים שמדליקים את האש הקדושה המבורכת. תעלומה אפופה בחושך…

טקסים עם האש הקדושה:

נחזור לאש הקדושה. מובן מאליו שטקס זה היה קיים עוד לפני התהוות הדת היהודית. וכמובן שמוצאו לא בארץ הקודש, זו שנדרה נדר לאלוהים שלה, על מעשים מסויימים. כן, נדרה נדר, אף אחד גם לא שומר זאת בסוד.

ארץ הקודש – זו לא ארץ קדושה, אלא זו שחיה תחת נדר שנתנה לאלוהים שלה. איזה נדר? זהו נושא לכתבה בפני עצמה.

אנחנו נמשיך בשיח על האש הקדושה. טקסים עם האש הקדושה מתבצעים כל מאה, וברבים מהטקסים והפולחנים האש משחקת תפקיד מרכזי.

האם יש לחסד קשר לדת כלשהי? כמובן שלא. חסדים ודת – אלה הם שני מושגים בלתי ניתנים לשילוב.

חסדים נותנת האמונה (ברוסית «וורה», זהו שילוב של תחילית «וו» מהמילה וודנייה = ידיעה ושל שמו של אל האור הראשוני «רה»). ידיעת אותו האור עצמו, שהוא בעצם אש השמיים. בהדלקת אש מהשמש, אנו מקבלים את האש הקדושה, אך לשם כך יש לעמוד בעוד מספר תנאים. ישנה חשיבות גבוהה לסדר ירידת האור אל האש, שבמהלכו מוקרא לחש.

ללא ספק, האש הקדושה מודלקת גם בטקסים שמטרתם מתן חסדים לאנשים. לא תמיד מהשמש, אך הפנייה אל השמש היתה בגדר חובה, בחיבור בין אש האדמה ואש השמיים, בוצע טקס הקידושין של רתימת הכוח.

חבל שמשחקי הדתות החליפו את מהותה של האש הקדושה. אגב, האש הקדושה חמה, היא לא יכולה שלא לשרוף – כי היא אש. אש אמיתית, טבעית שורפת! ואיזו אש יכולה לא לשרוף? זו שהופקה בדרך כימית, ועל כך יודעים רבים.

אבל, איני מדברת כאן על דתות ועל מעשיהן, יותר חשוב לי להביא אליכם, מהי מהותה של האש הקדושה. בואו נחזור אל האש הקדושה של ימינו. אביא ציטוט מתוך ספר:

«באותה השנה, שבה האדון הנודע של סוריה ופלסטין איברהים, הפאשה המצרי, שהה בירושלים, הסתבר, שהאש שמתקבלת מקבר אלוהים בשבת הקדושה, הינה אש לא בחסד אלא אש מודלקת רגילה. לפאשה הזה היה חשק לראות במו עיניו, האם באמת באופן פתעומי ומפליא מופיעה אש על גג קבר האל, או שמודלקת בגפרור גופרית.

ומה הוא עשה? הודיע למושלי הפטריארך שברצונו לשבת בתוך הקובוקליה, בזמן קבלת האש ולהסתכל בעין חדה איך האש מגיעה. הוא הוסיף שבמידה וזו אמת, הם יקבלו 5000 ריאות (25000 פיאסטרס) ובמידה וזה שקר, הם יימסרו לו את כל הכסף שנאסף מהמעריצים המרומים וגם שהוא יפרסם בכל העיתונים של אירופה על המרמה הנבזית.

המושלים מיסאל הפטרו-ערבי, המטרופולין הנצרתי דניאל והבישוף הפילדלפי דיאניסיי (כיום של בית לחם) הלכו להתייעץ, מה לעשות. בדקות ההתייעצות, מיסאל התוודא שהוא בתוך הקובוקליה מדליק אש ממנורה שמוסתרת מאחורי איקונין של הולדת ישו העשויה שיש, שנמצאת ממש בפתח קבר האלוהים.

אחרי ווידוי זה, הוחלט לבקש בכניעות מאיברהים שלא יתערב בענייני דת. נשלח אליו מתורגמן ממעון הקבר הקדוש, שיידע אותו, שאין לכבודו שום תועלת בחשיפת סודות עבודת האל הנוצרית וכן שהאימפרטור הרוסי ניקולאי יהיה מאוד לא מרוצה מגילוי הסודות הללו. איברהים-פאשה, הקשיב לזה, הניף בידו והשתתק. אך מעת זו, מעון הקבר הקדוש אינו מאמין יותר בבואה הפלאי של האש הקדושה. לאחר שסיפר את כל זה, המטרופולין הוסיף שרק אלוהים עצמו צפוי לסיים את השקר האדוק (שלהם). איך שהוא יודע ויכול, כך ירגיע את העמים, המאמינים כעת בנס האש של שבת הקדושה. ולנו אסור גם להתחיל בשינוי תובנה זה במוחות האנשים, כי הם יקרעו אותנו לחתיכות גם אם בפתח עצמו של הקפלה של הקבר הקדוש.

אנחנו — הוא המשיך — יידענו את הפטריארך אפאנאסיי, שחי באותה התקופה בעיר צאר’גראד (קונסטנטינופול) על הטרדותיו של איברהים-פאשה, אבל, במכתבינו כתבנו במקום »האור הקדוש» — »האש המבורכת». בהפתעתו מהשינוי בביטוי, הזקן הנאה שאל אותנו »מדוע התחלתם לקרוא לאש הקדושה בשם אחר?», פתחנו בפניו את האמת לאמיתה — שהאש שמודלקת על קבר האל מהמנורה הנסתרת, אכן הינה אש קדושה, שמתקבלת ממקום קדוש».

מתוך »הספרים של חיי»/מאת הבישוף פורפירי (אוספנסקי), כרך 3, עמ’ 299-301.

דתות כדתות, הן רבות, כמו שרבים הנסים שעליהם הן כותבות. אך אני אחזיר אתכם לנושא האמונה והאש הקדושה.

איך לקבל אש קדושה בבית

האם אנחנו יכולים להפיק אש קדושה בכוחות עצמינו, בבית שלנו, לא בירושלים, אלא למשל במוסקבה או בעיר אחרת כלשהי או אפילו מדינה אחרת? כן, אנחנו יכולים. צריך לדעת את הלחש שמאפשר להשיג כוח מיוחד של חסד.
לחש זה לא שרד לימינו, ואם מישהו יכתוב שהוא מצא אותו, תדעו שזה שקר.

לחש (כישוף) לאש הקדושה:

»כוחות השמיים, עם כוחות האדמה ייתאחדו.
כחסד ייקראו.
אני מאמין, תוך ידיעת רה כאור שהוא, המוביל את רישום שנותינו.
אני מאמין ובאמונתי אני מואר, קולי מעתה חזק ואיתן.
תהיהי אש זו אש של חן וחסד. וכשתחמם את ידי, כך תעניק חן וחסד. אמת.»

לחש זה הורכב על פי כללי בסיס של כוח, על ידי, אלונה פולין’.
יש לקרוא אותו בין 12 עד 40 פעמים. כבר אחרי הדלקת הנרות. עדיף שהמר יהיה עשוי שעוות דבורים טבעית. לאחר קריאת הלחש, יש בהכרח לחמם את הידיים מעל האש — אתם וגם קרוביכם.

פתחתי בפניכם במקצת את סודה של האש הקדושה. גם בהמשך, אנו נמשיך לדבר על אמונה ועל קדושה, ועל כל דבר שמעניק אושר.
אינכם סובלים, אלא מאושרים, אם מצאתם את האמונה.

---

אמא נאמנה, אלונה פולין’.